ממלחמה חיצונית לאחדות פנימית
אני לא מתווכחת. אין לשם מה.
עונה כשיש שאלה. ואם אין אני מברכת את מי שמולי בהמון אהבה ובדרך צלחה.
אני לא אחת שמטיפים לה.
אומרת בעדינות שאני מכבדת את הדרך של מי שמולי אבל כרגע מדוייקת לי הדרך שלי.
אני קשובה למי שמולי.
לתחושות. לרגשות. לתנועות הגוף.
למילים. לאמונות. ולסיבות העמוקות שהוא בוחר בגינן את הבחירות שלו. ובעיקר, אני מאמינה לו שהוא יודע בדיוק מה טוב עבורו. ומכבדת את הגבולות שלו.
אני משתפת במי שאני.
כשרוצים. כששואלים. כשפתוחים לשמוע אותי.
אני משתפת במה שמרגישה. במה שחשה. במה שבוחרת ולמה.
ותמיד מאמינה לי שאני היחידה שיודעת בדיוק מה טוב עבורי. ומכבדת את הגבולות שלי.
אני כבר יודעת שכל חוסר נוחות שעולה ממי שמולי, נובע מתוכי.
יודעת שכל ויכוח חיצוני הוא ויכוח עתיק שקיים בתוך הראש שלי.
שאי אפשר לכפות עלי דבר שאני לא כופה על עצמי.
אף ביקורת לא תיגע בי אם זו לא ביקורת שלי על מי שאני.
אף אחד לא יפגע בי כשקיימת בי חמלה עבורי.
האנשים שמולי יבינו אותי אם אהיה בהירה ומובנת בתוכי.
החיים שלי יהיו טובים לי כשאהיה טובה לעצמי.
ובכל רגע של חיכוך, עימות, חוסר הסכמה, ויכוח או מלחמה
אני יודעת ומאמינה כל כולי
שאלו רק שני חלקים שלא אוהבים בתוכי
זוכרת שלא תמיד חייבים להסכים
שלפעמים אפשר למצוא את הדרך השלישית
וכשאמצא אותה בתוכי
היא תהיה קיימת שוב מחוצה לי
אמן