דברים לא קורים לנו סתם. יש סיבה. תמיד יש סיבה.

כשנקבל את המציאות כפי שהיא כאן ועכשיו, יחד עם הקושי שלנו בתוכה, ונסכים לשאול ממקום סקרן למה המציאות שלי היא כפי שהיא, נוכל לקבל את יכולת ההשפעה שלנו בחזרה.

 

אנשים חושבים לפעמים שלקבל את המציאות זה לוותר. שזה לוזריות. שאי אפשר, ואפילו אסור, להשלים עם המצב כמו שהוא. אבל זה בדיוק ההפך מכך. כשאני לא מקבלת את המציאות, אני ממשיכה להילחם בה. מתאמצת לשנות אותה. אני נשחקת ממיקוד כל האנרגיה שלי בדברים שאינם בשליטתי – בתוצאות של מקרים שכבר התרחשו או בפעולות, התנהגויות והחלטות של אנשים שהם לא אני. לעומת זאת, כשאסכים להודות שקיימים דברים שאינם בשליטתי, אפסיק לבזבז את האנרגיה שלי בתיקון מה שאין לי שום יכולת לשנות. ואז יתפנו לי הכוחות - אוכל להתחיל לשים לב איפה כן יש לי השפעה, וכשאדע - אמקד את האנרגיה שלי בדיוק שם.

 

כשאני בקבלה ובסקרנות אני מבינה שהקושי שאני חווה הוא קושי שאני חווה מסיבה מאוד טובה. הסיבה הזו היא ההתפתחות שלי. וכשאבין אותה לפרטי פרטים, צעד אחר צעד, אני אגדל. אגדל בתוכי להיות מישהי עוצמתית יותר ועם שקט פנימי עמוק יותר. לכן, כשאבקש (ביני לביני, ביני לבין חברה טובה, או ביני ובין העולם) להבין את הסיבה הטובה הזו, אני אשאל "מה אני מפספסת ולא רואה?" באנרגיה שרוצה ללמוד מהמצב. ופחות אשאל "אבל למה?" באנרגיה שמוחה על המצב.

 

מאחר שהסיבה הטובה למה שקורה לי קשורה אלי ולנתיב ההתפתחות האישי שלי, כשאפגוש מישהי שהתגברה בעבר על בעיה מאוד דומה לשלי, הפיתרון שהיה טוב לה לא בהכרח יהיה הפיתרון הנכון עבורי. לכן כל כך חשוב להיות קשובים כל הזמן לקול הפנימי העמוק שלנו ולא לקצר דרך ו"להעתיק" מאחרים.

 

אם, למשל, יש לי בן זוג מאוד ביקורתי, אולי הסיבה העמוקה לכך היא שאני צריכה ללמוד לשים גבולות – להתעמת איתו ולהפסיק לרצות ולשתוק. אולי גם לעזוב אותו. ללמוד לכבד את עצמי ולהכיר בזכות שלי לקבל יחס מכבד מהסובבים אותי. אבל אולי אני בכלל צריכה ללמוד להכיל את חוסר המושלמות שלי בעצמי, ולאהוב אותי בדיוק כמו שאני. ואז שום ביקורת חיצונית כבר לא תרגיש מאיימת עבורי. ואולי, יום אחד בעתיד, אפילו אוכל לראות את הקושי של המבקר אותי - להבין שגם הוא פועל מתוך מנגנון הגנה פנימי עתיק, ולהיות בחמלה כלפיו מבלי לוותר על עצמי.

 

בכל האפשרויות הללו (ויש עוד הרבה אחרות) – אני מישהי עוצמתית. יש לי כוח. אני גדלה ומתפתחת ביני לבין עצמי ובתוך הזוגיות שלי (הנוכחית או חדשה). הפכתי מלהיות קורבן של האדם שמבקר אותי לאחת שרואה את עצמה, מכבדת את עצמה, בטוחה בעצמה ושום ביקורת כבר לא משנה לה.

 

ומה יהיה הדבר הכי מיטיב עבורך עכשיו:

האם נכון לך למקד את האנרגיה היקרה כל כך שלך בניסיון לשנות את ההתנהגות של מי שמולך?

האם בניסיון חוזר לשנות את עברך?

או האם להתבונן בקושי שלך באהבה ולשאול בסקרנות מה הסימן עבורך ואיך את גדלה מתוך הסיטואציה הלא נעימה שאת מתקיימת בתוכה?