החופש בשבילי הוא (גם) החופש לשנות את דעתי

לפעמים בא לי ממש לכתוב. אבל אני לא יודעת מה. כי יש קטע כזה שכל דבר שמדוייק עכשיו, הוא לא היה מדוייק פעם וגם לא יהיה אחר כך. ויש עוד קטע כזה, שכל דבר שמדוייק לי לומר לאדם אחד (עכשיו) לא מדוייק בכלל לאחר. והמדיה היא מדיה. ואני כותבת. ולא יודעת את מי זה יפגוש ומתי. אז החלטתי לשחרר. ולכתוב יותר. ולסמוך שאם זה פגש דווקא אותך ודווקא עכשיו אז יש סיבה. ורק בא לי לשים דיסקליימר כללי כזה - שתמיד תמיד הכי מדוייק זה מה שנמצא עמוק בתוך הלב שלך

אז ברוח הפתיח, בא לי לשתף שחופש בשבילי הוא (גם) החופש לשנות את דעתי. כמה שאני רוצה. ולא בא לי להתחייב על כלום. רק על מה שעכשיו. כי הכל משתנה כל הזמן. ובשבילי, ההתחייבות על דעה אחת מייצרת תקיעות. וגם הרבה שתיקה. כי אני לא באמת רוצה להיתקע.

במיוחד עם הילדים שלי אני אוהבת את החופש לשנות את דעתי כי כשאני פתוחה להקשיב להם באמת, ולא תקועה על מה שאני רגילה, הם מזכירים לי שוב ושוב בדרכם המיוחדת שנדרש עדכון גרסה.

נגיד מאיה, מאז שהיתה ממש קטנה ורק התחילה לנגוס במאכלים שונים, אהבה לאכול ענבים עם עוף. ואני, על אוטומט, מתייגת ענבים בסקטור המזון שנקרא "קינוחים". ומשום מה כל חיי חשבתי שקינוח זה מה שאוכלים אחרי האוכל. אז זהו, שלא אצל מאיה. ופרצוף אחד שלה מזכיר לי שבדיוק עכשיו נתקעתי לרגע על דעה שלא נכונה לה. אז שיניתי אותה (את הדעה, לא את מאיה!). כי מה שחשוב לי באמת זה שיהיה לה טעים ומזין וכיף לאכול. וגם אני באמת כל כולי מאמינה שהבטן שלה יודעת הכי טוב מה נעים לה.

וגם יהלי, שאוהב לבעוט בכדורים בכל שעה, גם הוא גרם לי לשנות דעה. כי אני הייתי בטוחה שבבית שלי הילדים ישמרו על חפצים ולא יישבר שום דבר. הם יהיו עדינים ורגועים וגם ישחקו בכדור בפארק ולא בתוך הדירה. אבל אז, יום אחד, כשהוא בעט בכדור וביקשתי די, פתאום הבנתי שאני רוצה להיות אחת שאפשר הכל לידה. ובמיוחד שאפשר לשמוח, להשתולל ולהנות בסביבה שלה. ואם משהו יישבר - בטוח שהוא מיותר.

לשנות את דעתי זה לא אומר שלא ברור לי מה נכון לי בכל רגע. להפך. זה אומר שברור לי יותר. כי אני בודקת שוב ושוב בכל רגע מחדש, מתחברת למהות הגדולה ולפי זה מחליטה. מרגישה מי אני רוצה להיות ולא מקובעת על מה שאני רוצה שיקרה עכשיו. ואז יש מעבר קסום משליטה לחופש בעוד רובד בחיי.

מאחלת לי ולך שבוע קסום ומלא בחיבור למהות הכי גבוהה