על כל דבר בחיים אפשר להסתכל מהמון זוויות. מהמון פרספקטיבות. כאילו אנחנו סובבים סביב כדור ומתבוננים במרכז שלו. זווית אחת שאני אוהבת להתבונן בה היא הזווית שאני קוראת לה "לקחת או לתת".
הרבה פעמים בחיים שלי הרגשתי שאני נותנת ונותנת אבל אף אחד לא מעריך את זה כמו שהייתי מצפה. כמו שהייתי אני מעריכה אם מישהו אחר היה פועל בצורה דומה.
נתתי "עצות" - מה צריך לעשות, איך בדיוק ומתי. בשביל שהכל יזרום, שיהיה נעים ושאף אחד לא יפגע.
סידרתי אחרי ואחרי כולם - שיהיה שקט בעיניים, שנוכל להתרכז ושהאנרגיה תזרום במרחב.
עזרתי לבן שלי בכל מה שהוא בכלל רצה לעשות לבד - שנסיים מהר להכין את האוכל כי הוא רעב, שיצא לו ציור עם המטוס הכי מושלם וגם בחרתי לו את הבגדים כדי שהוא לא בטעות יראה כמו ליצן.
ועוד ועוד.... באמת שזה לא נגמר...
אבל מתחת לכל הנתינה הזו היה חוסר. הרבה קוראים לו חוסר באהבה אבל אני רוצה להציע שלחוסר הזה יש גוונים שונים. אחד מרכזי מאוד הוא הרצון שיעריכו אותי כי אני לא מעריכה מספיק את עצמי. שיגידו לי תודה, שיגידו לי כמה אני מדהימה וגם שיתפעלו מזה שאני תמיד מצליחה שהכל יצא מדוייק ומושלם. אבל מה שבאמת מבאס כשהחוסר כל כך גדול ועמוק, שגם כשמגיע מי שמעריך ומודה, ההערכה שלו מתפוגגת בשנייה. זה כמו לתת טיפת מים לאיש צמא במדבר. הוא מיד זקוק לעוד.
ואז, ברגע נדיר של התבוננות פנימה וכנות פשוטה, אפשר להבין את האמת. אני לא נותנת ונותנת מתוך נתינה אמיתית ואוהבת. אני עובדת בלקחת מאחרים הערכה.
האמת הזו יכולה לפעמים להיות פחידה או משתקת. היא יכולה גם לכאוב ממש ואפילו לייאש. כי איך בכלל אפשר לצאת מהמעגל הזה שאני חיה כל כך הרבה שנים?...
אבל כמו בהתחלה, אני מוצאת את עצמי שוב מתבוננת - מתבוננת על המרכז של הכדור ורואה שכלום הוא לא שחור ולבן. זה לא שעכשיו משהו במציאות השתנה. זו רק נקודת המבט. עברתי מלהתבונן בעצמי שנותנת עצות ונותנת עזרה ומסדרת ומתקתקת ומפיקה, לעצמי שלוקחת ולוקחת הערכה. ופתאום, ברגע שקט, של התבוננות מהולה בעצב, אני רואה שיש עוד נקודות מבט. עוד אפשרויות. יש גם את זו שעוצרת רגע. ששואלת את עצמה "מה מרגש אותי לעשות עכשיו?" ואת זה היא עושה. היא לא נותנת ולא לוקחת. היא פועלת איפה שמרגש אותה. רק כי זה מרגש, גם כשאין אף סיבה. ואז אפשר לגלות דברים חדשים לגמרי. והדברים החדשים הללו, לפעמים הם חשופים רק לעצמי. ורק אני מתרגשת מהם. ולפעמים קורה, לא תמיד מיד, לפעמים בטעות, שהם פוגשים עוד אנשים. ופתאום גם אנשים אחרים מתרגשים מהם. ואז אני מגלה שנתתי וקיבלתי. גם וגם. כי כשאתה מתרגש בתוכך אתה לא "לוקח או נותן". אתה במעגל נתינה וקבלה אינסופי שמזין את עצמו בהתרגשות ואהבה.
מאחלת לכם עוד ועוד רגעים של התרגשות טהורה
Comentários