מה הילדים שלך באמת מבקשים כשהם מערימים קשיים

שישי בצהריים. מאיה, הבת הקטנה שלי, בת שנתיים, חזרה מהגן עם אבא. אני, בשלבי סיום של ארוחת הצהריים, ניגשת אליה, מחייכת, ורוצה שנלך יחד לשטוף ידיים. מאיה כועסת. מתיישבת על הרצפה וצועקת "לא". אני מתיישבת לידה, מתחילה להסביר שלפני האוכל שוטפים ידיים, והיא בשלה - "לא". מסתכלת עלי בעיניים כועסות וגם נותנת לי מכה קטנה כזו בפנים עם היד העדינה שלה. אני מסתכלת לה בתוך בעיניים, חושבת שאולי היא צריכה עוד כמה דקות התמקמות בבית אחרי הגן, ושואלת "מאיה, את רוצה שאלך?" מאיה זועפת "כן". אני מסתכלת לה עמוק יותר בעיניים, נושמת, ושואלת שוב: "מאיה, את רוצה שאלך או שאת רוצה חיבוק?" ותוך רגע הידיים הקטנות שלה כרוכות סביב הצוואר שלי. הכעס נעלם. הולכות לשטוף ידיים