לפעמים נדמה שיש לנו רק דרך אחת אפשרית. או שרק דרך אחת היא הדרך הנכונה והטובה שהגון וראוי לצעוד בה.

לפעמים נדמה לנו שיש רק בחירה אחת הגיונית ושכל מי שבוחר אחרת הוא לא בצד שלנו. הוא בצד של ה"רעים" או של ה"לא חכמים".

לפעמים נדמה שמי שלא רואה את הסיטואציה בדיוק כמונו הוא חסר היגיון או חסר רגש או חסר ידע או לא חווה מספיק בחייו. כי אם הוא היה הגיוני ורגיש ומכיר את הרקע לפרטיו וחווה את מה שאנחנו עברנו, הוא לא היה מדבר או פועל כך.

אבל לפעמים זה לא כך. לפעמים יש לו את ההיגיון שלו. ואת הרגש שלו. ואת הידע שלו. ואת חוויות החיים שלו. וכך נוצרת נקודת המבט שלו. וכך נוצרות האמירות שלו והפעולות שלו מתוכה. וזה לא אומר שהוא טוב. וזה לא אומר שהוא רע. וזה לא אומר שהוא צודק. וזה לא אומר שהוא טועה. זו רק נקודת מבט.

 

ומה איתי?מה זה אומר על נקודת המבט שלי?

גם היא לא טובה ולא רעה. ולא טיפשית ולא חכמה. ואני לא צודקת ולא טובה מאחרים. אבל מותר שתהיה לי נקודת מבט. בדיוק כמו שמותר גם למי שמולי שתהיה לו אחת ושהיא תהיה שונה.

אם אשים את הביקורתיות בצד ואת השיפוטיות בצד ואת הספק ואת הצורך בהוכחות, אם אוכל להיות סקרנית לגבי נקודת המבט של מי שמולי, אוכל לגלות דברים חדשים עליו, על החיים וגם על עצמי.

אולי אקבל השראה ואפילו ארצה לאמץ את חלקם.

אולי אבחר לנתק קשר ומגע – אבל לא כי הוא לא בסדר או טועה. רק כי הוא לא מדוייק למה שאני מרגישה ובוחרת עבורי עכשיו.

ואולי אוכל לפעמים רק לשהות. בלי לאמץ ובלי לנתק. ולאוהב אותו כך. שונה ומיוחד.

 

לפעמים שתי נקודות המבט המתנגשות האלו קיימות בתוכי. ואני מתבלבלת ומנסה להחליט איזו מהן הנכונה. איזו מהן הטובה. איזו מהן ההגיונית. וגם אז אני תמיד מזכירה לעצמי שאין נכון ואין טעות. יש רק שני נתיבים. ואותי שמחליטה באיזה לצעוד. לפעמים בלי וודאות. לפעמים בלי ידע. לפעמים רק כי כך מרגיש לי שנכון לי עכשיו. גם אם זה לא נכון לך. וגם אם זה לא יהיה נכון ל"לי של אחר כך".

 

כשאנחנו מתחילים להקשיב לנקודות מבט חדשות בתוכנו וסביבנו, ומפסיקים להדוף אותן מפחד להיות בקבוצה הלא נכונה, של ה"רעים", וה"טועים", של ה"לוזרים" וה"אגואיסטים", אנחנו לאט לאט מתחילים לראות שבכל רגע קיימות אינסוף נקודות מבט. שאין אמת אחת. שכל המלצה היתה פעם נכונה למישהו ברגע מסוים. והאמת האישית שלי, היא להסכים להיות מדוייקת עם עצמי עכשיו ולשנות את דעתי שוב ושוב אחר כך.

 

יש כאלו שהדיוק הזה מרגיש להם ברגש. יש כאלו שבלב. יש כאלו שבבטן. ויש כאלו שמרגישים רטט או אנרגיה שמנחה אותם. כשאנחנו יודעים מה מדויק לנו, מאמינים לתחושות שלנו, ומאמינים למי שמולנו שאצלו זה אחרת עכשיו, אנחנו יכולים לנוע בעולם בלי שיפוטיות, ביקורתיות ואשמה. והבסיס לכל זה הוא הידיעה הברורה שאין אמת אחת.

 

ואולי גם זו לא האמת?

ואת – מותר לך שתהיה לך אמת זמנית כזו שמדוייקת רק לך עכשיו?