מריצוי ליצירה
כשאני בתודעת ריצוי אני עסוקה במה שאני לא רוצה. כשאני בתודעת יצירה אני עסוקה במה שכן. כשאני בתודעת ריצוי אני מבטלת, מקטינה, מבקרת והודפת את הרצונות שלי. כשאני בתודעת יצירה אני קשובה (פנימה והחוצה), מרחיבה, מגדילה ומעצימה את מה שאני נותנת מאהבה.
המעבר ביניהם עובר דרך ההקשבה פנימה וידיעה פנימית ברורה שבחירה שמדוייקת לי תמיד תהיה מדוייקת, בהסתכלות רחבה, גם למי שמולי.
כשמגיע אירוע, דרישה, אמירה או בקשה המצריכים את התגובה שלי, אני קודם כל שמה לב האם בא לי להיענות בחיוב. האם מרגש אותי לשתף פעולה. האם אני מרגישה בגוף שלי התרחבות ושמחה כשאני מדמיינת את עצמי ממשיכה את האינטראקציה.
ואם לא?
אז אני משתפת בי. משתפת במה שאני מרגישה ולמה זה לא מסתדר לי כרגע. משתפת במתי כן. או מה לחילופין כן מרגיש לי מדוייק יותר למצב. מדגישה שזו רק התחושה שלי, ואם מי שפנה אלי עדיין רוצה בדיוק מה שאמר, אני מאחלת לו המון הצלחה וגם אולי יכולה לחבר אותו לאדם אחר שיתאים יותר לדבר.
כשאני מדוייקת איתי אני מדוייקת עם מי שמולי. אני בנתינה ענקית גם לו וגם לי. ה"לא" שלי ייצור הזדמנות חדשה וירגיש מחבק ולא הודף. וישאיר פתח רחב לפעם הבאה. ה"לא" שלי יאפשר לי לגלות ולהתמקד במה שאני בוחרת ליצור. במה שאני בוחרת לתת.
להגיד "כן", כשהתשובה של הגוף שלי היא "לא", זה לא לתת. זה לקחת. זה לקחת מעצמי – את הזמן והאנרגיה שלי שיכלו להיות מושקעים במה שבאמת מרגש אותי ומטעין אותי. זה לקחת ממי שמולי את היכולת שלו לקבל מה שהוא צריך ממי שיעשה את זה באהבה ובדיוק אינסופי (ולא מהר וחפיף בשביל לרצות או כי לא נעים). זה לקחת מעצמי את השקט הפנימי ולהתחיל אוסף של ויכוחים בתוך הראש שלי בין החלק בי שרוצה לרצות והחלק בי שרוצה להדוף. וזה לקחת ממי שמולי את ההשראה לרשות הפנימית שלו להיות מדוייק גם עם ה"כן" וה"לא" אצלו.
כשאין לי רשות פנימית לומר "לא" אין לי זמן לומר "כן" למה שאני באמת רוצה. כשאין לי רשות פנימית לומר "לא" אני נאלצת לומר "לא" לעצמי ולהדוף את מה שחשוב לי. כשאין לי רשות פנימית לומר "לא" אני נשחקת. כשאין לי רשות פנימית לומר "לא" אני הופכת למתוסכלת, ממורמרת וכועסת. כשאין לי רשות פנימית לומר "לא" אני מגיעה למצב שאפילו ה"כן" שלי נשמע רפה.
כשיש לי רשות פנימית לומר "לא", ה"לא" שלי נשמע מאוד אוהב ומזמין ופתוח. כשיש לי רשות פנימית לומר "לא" אני מפנה עוד ועוד זמן למה ש"כן". למה שמרגש אותי ומעניין אותי ומטעין אותי. אני מגלה יותר ויותר איפה ה"כן" שלי עוזר לאחרים, איפה אני במיטבי ואיפה היצירה שלי היא הנתינה הכי גדולה שלי. כשיש לי רשות פנימית לומר "כן" אני מגלה צעד אחר צעד את הנתיב המדוייק לי. תוך ידיעה ברורה שגם אם האנשים הצועדים לצידי יתחלפו באחרים, אני תמיד אהיה קשובה ל"כן" שלי ואשמח בכל פעם שהם קשובים לזה שלהם – גם כשה"כן" שלהם הוא להגיד "לא" לי.
ואיך את מרגישה עכשיו? אשמח מאוד אם תכתבי לי מה ה"כן" החדש שגילית כשהעזת לומר "לא" למה שלא מדוייק לך! ואם עדיין לא העזת – אולי תתחילי מלכתוב את ה"לא" שהיית רוצה להשמיע כל כך.